Bava Metzia 153

Kapitel 153

א פסידא דפועלים לא סיירא לארעיה מאורתא פסידא דבעל הבית ויהיב להו כפועל בטל
1 ein Schaden der Löhner, und wenn er es abends nicht untersucht hat, ein Schaden des Hausherrn, und er müsse ihnen wie einem müßigen Löhner zahlen.
ב ואמר רבא האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא ואתא מטרא פסידא דפועלים אתא נהרא פסידא דבעל הבית ויהיב להו כפועל בטל
2 Ferner sagte Raba: Wenn jemand Löhner zur Bewässerung gemietet hat und ein Regen gekommenist, so ist dies ein Schaden der Löhner, wenn aber ein Strom, so ist dies ein Schaden des Hausherrn, und er muß ihnen wie einem müßigen Löhner zahlen.
ג ואמר רבא האי מאן דאוגיר אגורי לדוולא ופסק נהרא בפלגא דיומא אי לא עביד דפסיק פסידא דפועלים עביד דפסיק אי בני מתא פסידא דפועלים לאו בני מתא פסידא דבעל הבית
3 Ferner sagte Raba: Wenn jemand Löhner zur Bewässerung gemietet hat und der Teichmitten am Tage versiegt ist, so ist dies, wenn er sonst nicht zu versiegen pflegt, ein Schaden der Löhner, und wenn er auch sonst zu versiegen pflegt, wenn sie aus derselben Stadt sind, ein Schaden der Löhner, und wenn sie nicht aus derselben Stadt sind, ein Schaden des Hausherrn.
ד ואמר רבא האי מאן דאגר אגורי לעבידתא ושלים עבידתא בפלגא דיומא אי אית ליה עבידתא דניחא מינה יהיב להו א"נ דכותה מפקד להו דקשה מינה לא מפקד להו ונותן להם שכרן משלם
4 Ferner sagte Raba: Wenn jemand Leute zur Verrichtung einer Arbeit gemietethat und die Arbeit in der Mitte des Tages fertig wurde, so kann er, wenn er eine leichtere oder eine ähnliche Arbeit hat, sie ihnen geben, eine schwerere aber kann er ihnen nicht geben, und er muß ihnen ihren vollständigen Lohn zahlen. –
ה אמאי וליתיב להו כפועל בטל כי קאמר רבא באכלושי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי
5 Weshalb denn, sollte er ihnen doch wie einem müßigen Löhner zahlen!? – Raba spricht von den Lastträgern von Maḥoza, die, wenn sie nichts tun, krank sind.
ו אמר מר שמין להם את מה שעשו כיצד היה יפה ששה דינרים נותן להם סלע קא סברי רבנן יד פועל על העליונה
6 Der Meister sagte: So schätze man das, was sie fertig haben: wenn es zum Beispiel sechs Denare wert ist, so zahle er ihnen einen Sela͑. Die Rabbanan sind der Ansicht, der Löhner habe die Oberhand.
ז או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים פשיטא לא צריכא דאייקר עבידתא ואימרו פועלים ואזל בעל הבית ופייסינהו מהו דתימא מצו אמרי ליה כי מפייסינן אדעתא דטפת לן אאגרא קמ"ל דאמר להו אדעתא דטרחנא לכו באכילה ושתיה
7 «Oder sie beenden ihre Arbeit und erhalten zwei Sela͑.» Selbstverständlich!? – In dem Falle, wenn die Arbeit im Preise gestiegen ist, die Löhner fortgegangen sind und der Hausherr sie überredethat. Man könnte glauben, sie können zu ihm sagen: wir ließen uns überreden in der Voraussetzung, daß du uns mehr Lohn gibst, so lehrt er uns, daß er ihnen erwidern kann: nur daß ich für euch für Speise und Trank sorge.
ח סלע נותן להם סלע פשיטא לא צריכא דזל עבידתא מעיקרא ואגרינהו בטפי זוזא ולסוף אייקר עבידתא וקם בטפי זוזא
8 «Und ist es einen Sela͑ wert, so zahle er ihnen einen Sela͑.» Selbstverständlich!? – In dem Falle, wenn die Arbeit vorher wohlfeil war und er sie für einen höheren Lohn gemietet hat, und sie später im Preise gestiegen ist und einen höheren Wert erlangt hat.
ט מהו דתימא אמרי ליה טפי זוזא אמרת לן טפי זוזא הב לן קמ"ל דאמר להו כי אמרי לכו טפי זוזא דלא הוה קים לכו השתא קים לכו
9 Man könnte glauben, sie können zu ihm sagen: du hast uns einen höheren Lohnversprochen und einen höheren Lohnhast du uns zu gehen, so lehrt er uns, daß er ihnen erwidern kann: ich habe euch mehr versprochen, weil ihr sonst nicht einverstanden wäret, nun aber wart ihr einverstanden.
י רבי דוסא אומר שמין להן את מה שעתיד להיעשות היה יפה ששה דינרים נותן להם שקל קסבר יד פועל על התחתונה
10 «R. Dosa sagt, man schätze das, was noch zu fertigen ist: ist es sechs Denar wert, so zahle er ihnen einen Šeqel.» Er ist der Ansicht, der Löhner habe die Unterhand.
יא או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים פשיטא לא צריכא דזל עבידתא ואימר בעל הבית ואזול פועלים ופייסוהו מהו דתימא מצי אמר להו אדעתא דבצריתו לי מאגריי קמ"ל דאמרי ליה אדעתא דעבידנן לך עבידתא שפירתא
11 «Oder sie beenden ihre Arbeit und erhalten zwei Sela͑.» Selbstverständlich!? – In dem Falle, wenn die Arbeit im Preise gefallen, der Hausherr zurückgetreten ist und die Löhner ihn überredet haben. Man könnte glauben, er könne zu ihnen sagen: in der Voraussetzung, daß ihr euren Lohn herabsetzt, so lehrt er uns, daß sie ihm erwidern können: in der Voraussetzung, daß wir dir bessere Arbeit leisten.
יב סלע נותן להם סלע פשיטא א"ר הונא בריה דרב נתן לא צריכא דאוזילו אינהו גביה זוזא מעיקרא ולסוף זל עבידתא
12 «Und ist es einen Sela͑ wert, so zahle er ihnen einen Sela͑.» Selbstverständlich!? R. Hona, Sohn R. Nathans, erwiderte: In dem Falle, wenn sie ihm von vornherein die Arbeit um einen Zuz billiger berechnet haben und sie später im Preise gefallen ist.
יג מהו דתימא בציר זוזא אמריתו לי בציר זוזא יהבינא לכו קמ"ל דאמרי ליה כי אמרנא לך בבציר זוזא דלא הוה קים לך השתא קים לך
13 Man könnte glauben, [er könne zu ihnen sagen:] ihr habt mir einen Zuz weniger gesagt, und einen Zuz weniger will ich euch geben, so lehrt er uns, daß sie ihm erwidern können: wir sagten dir einen Zuz weniger, weil du sonst nicht einverstanden wärest, nun aber warst du einverstanden.
יד אמר רב הלכה כר' דוסא ומי אמר רב הכי והאמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום וכי תימא שאני ליה לרבי דוסא בין שכירות לקבלנות ומי שאני ליה והתניא השוכר את הפועל ולחצי היום שמע שמת לו מת או שאחזתו חמה אם שכיר הוא
14 Rabh sagte: Die Halakha ist wie R. Dosa. – Kann Rabh dies denn gesagt haben, Rabh sagte ja, ein Löhner könne sogar in der Mitte des Tages zurücktreten!? Wolltest du erwidern, R. Dosa unterscheide zwischen Miete und Akkord, so unterscheidet er ja nicht, denn es wird gelehrt: Wenn jemand einen Löhner gemietet hat, und dieser in der Mitte des Tages gehört hat, daß ihm jemand gestorben sei, oder er von der Hitze befallen worden ist, so muß er ihm, wenn er Lohnarbeiter ist,
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel